בשל העובדה כי בתי המשפט לא אהבו את ההתרשמות הכללית שהציגו השוטרים בבית המשפט, התרשמות שהייתה לא אחידה וקשה היה לבסס ממצאים לגביה, דרשו השופטים מהמשטרה לנסות ולמצוא מ"עיין" מבחן אחיד שיכול לשמש כבסיס להתרשמות: האם הנהג היה שיכור או לא. חשוב לזכור כי באותו הזמן לא היו הכלים המדעיים, כדוגמת הינשוף, זמינים כמו היום. ההכרח הוביל לדרישה ליצור מבחנים "אחידים" והמשטרה פעלה בהתאם והסדירה את הדרישה במה שנקרא "טופס בדיקת מאפיינים לחשוד בנהיגה בשכרות".

ובקיצור נקרא לו בדיקת מאפיינים. אם כן, מהם המבחנים הקיימים בבדיקת מאפיינים?

א. התרשמות כללית: שיחה ראשונית עם הנהג, מהיכן להיכן נסע, האם שתה משקה אלכוהולי? מה בדיוק שתה, וכמה שתה. האם הוא נוטל תרופות כלשהן, וכו'….מטרת השאלות היא לקבל תמונה כללית ולהתרשם באופן ראשוני מהנהג שנעצר לבדיקה.

ב. מבחן יציבות – הנהג מתבקש ללכת בקו ישר, להביא את האצבע לקצה האף בעניים עצומות, השוטרים מתרשמים באופן כללי מהיציבה של הנהג.

ג. מאפייני שכרות: השוטרים מתרשמים מההתנהגות של הנהג, יכולת וצורת הדיבור שלו, ההופעה החיצונית, האם נודף ממנו ריח של אלכוהול וכו'..

1. תקיפה משפטית של מכשיר הינשוף – כאמור, חוות דעת משפטית אשר מקעקעת את אמינותו של מכשיר הינשוף ובכך דינם של כלל הנאשמים אחד: זכאים.
2. תקיפת מיומנות המפעיל- כמו בכל מכשיר מדעי הפועל בשרות המשטרה, ישנם כללים הנוגעים לדרך ההפעלה של המכשיר הן מהבחינה המשפטית והן על דרך ההנחיות הפנמיות של המשטרה.
3. תקיפת ראייתית – במקרים רבים השוטרים אשר מטפלים בבדיקה אינם מיומנים מספיק ואופן עריכת הדוחו"ת ואיסוף הראיות של הנבדק הנן שגויות, כאשר קיימות תקלות שכאלו התביעה יכולה ותחזור בה מכתב האישום והנבדק יצא זכאי.
4. עסקת טיעון – כל האמור בסעיפים לעיל יכולים להוביל את התביעה למסקנה כי בשל בעיות ראיתיות, או בשל שיקולים אחרים כדוגמת מצב רפואי או בעיות דומות, ניתן להסתפק בעונש פסילה של מס' חודשים מועטים בלבד. עורך דין מיומן ידע למצוא את הכשלים הללו. 
   

במצב הרגיל כל נאשם הוא במסגרת חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו. בעבירה של נהיגה בשכרות ועם תיקון מס' 72 לפקודת התעבורה, המחוקק הפך את "נטל החזקה" כך שבפועל נאשם שמכשיר ה"ינשוף" מורה על היותו "שיכור", צריך למעשה להוכיח כי אינו שיכור ועל כתפיו של אותו הנאשם מוטל הנטל להוכיח זאת. בנוסף, החוק קובע כי לשם הוכחת דבר הכרוך במומחיות יש להביא מומחה מאותו התחום שיעיד על כך לאחר שיבדוק בעצמו את הדברים. בדיקת מכשיר ה"ינשוף" על ידי מומחה אשר יעמוד על המגבלות והבעיות הקיימות בכיול המכשיר ובשל אופי ההפעלה של המכשיר, כמו גם השינויים שהכניסה במכשיר משטרת ישראל, יוציא את האמת לאור.

מה קורה במעמד השימוע?

במעמד השימוע מוזמן הנהג לקצין המשטרה אשר שומע את טיעוני הנהג ובסופו של ההליך מחליט אם לקחת לנהג את רישיון הנהיגה באופן "מנהלי". ע"פ הקבוע בחוק, קצין המשטרה יחזיר את רישיון הנהיגה אם הוא סבור כי לא יוגש כתב אישום כנגד הנהג שלפניו.

במידה והנהג לא מתייצב רשאי הקצין לפסול את הנהג גם בהעדרו, והפסילה מתחילה מאותו הרגע. חשוב לשים לב כי העובדה שרישיון הנהיגה של הנהג לא הופקדה מובילה את הנהג למצב שבו הוא נמצא בפסילה ולכן אסור לו לנהוג, אך בנוסף תקופת הפסילה לא מתחילה להמנות עד לרגע בו הנהג יפקיד את רישיונו.

הלכה למעשה, הליך השימוע הוא מאוד פורמלי והתוצאה שלו זהה, בעבירת נהיגה בשכרות הסיכוי שהקצין עורך השימוע לא יקח את רישיון הנהיגה ל-30 יום הוא תאורטי. מבחינתו של הקצין עצם האישום מוביל להרשעה מוחלטת ולכן לא ממש מעניין אותו מנסיבות המקרה. מכאן, המאבק לבדיקת המכשיר ואמינותו מקבלת משנה תוקף אחרת נאשמים בעבירת נהיגה בשכרות יפסלו באופן גורף לעולם.

מתחילת המאבק במכשיר ה"ינשוף" ועד היום אנו עדים לשינויים שחולל המאבק בדרך הבדיקה באמצעות מכשיר ה"ינשוף". מייד לאחר פרסום פסה"ד של כבוד השופט אטינגר והפרסום הרב שהיה בכלי התקשורת נזכר שר התחבורה להתייעץ עם שר הבריאות וחתם על אישור המכשיר.

סיומה של הפרשה הגיע עם פסיקה של בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים, רע"פ 8135/07 אהוד גורן:

בית המשפט העליון קובע כי אכן המכשיר לא אושר כחוק וכי תקנות התעבורה בענייני נהיגה בשכרות ואישור מכשיר ה"ינשוף", נוגדות את הפקודה אך מחליט כי הפגם הוא "טכני" ומכאן שהנזק שיגרם למדינה אם תתקבל טענות ההגנה הוא אדיר שכן יבוטלו כתבי אישום לא חוקיים ומכאן שהאינטרס הציבורי מבחינת בית משפט העליון היא דחיית הבקשה תוך שבית המשפט העליון קובע כי יש לתקן את התקנות שאינן מתאימות לפקודת התעבורה תוך 4 חודשים ומוסיף בפסקה האחרונה מסר לא פחות חשוב למשטרה ולכנסת:

" בחתימת הדברים יש לציין, כי מכתבי הטענות עולה תמונה שאינה בהירה דיה באשר לאופן השימוש בינשוף – הן מבחינת דיוקו וטווח הביטחון שיש לנקוט בו, והן מבחינת שיטות ההפעלה, לרבות חיוב נהגים לנסוע לאתרים מרוחקים לצורך ביצוע הבדיקה, וכבר צוין בהחלטתנו (מיום 30.6.08), כי אי קיומם של תנאי ההפעלה עלול לפגוע במשקלה הראייתי של הבדיקה. השאלות הללו קשורות, בין השאר, למידת הדיוק של תוצאות הבדיקה – ולאלה השלכה ישירה על האפשרות לבסס הרשעה. על הרשויות לתת לבן לטרוניות שעלו בפי המבקשים, ובהן גם העיכוב בבדיקה באחד המקרים. בית משפט זה עמד בעבר על כך שיש להסדיר את הטעון הסדרה ולהקפיד על יישום הכללים (בש"פ 6812/07 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6901/07 סבא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כל זאת, כאמור, מעבר להליך שלפנינו – התחום לשאלות ההסדרה החוקית בלבד."

עו"ד ערן בן עמי, לשעבר תובע בפרקליטות, מתמחה בענייני תעבורה וחבר בוועדת התעבורה של לשכת עורכי הדין, הצליח להוביל לפריצת דרך משפטית לבדיקת מכשיר ה"ינשוף" לראשונה בישראל, במטרה להוציא לאור את האמת מאחורי ה"קופסה השחורה" אשר גוזרת את דינם של כל אותם הנהגים שהואשמו בנהיגה בשכרות על סמך בדיקת ה"ינשוף".